<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימנים פ"ג—פ"ד</h1>
<h2>דף עד.</h2>
הלב יודע טרד המצוי באגור ביקבים על כן לצדק יכריעני אדוני ר' עזרא את קוצר מילי. וראשון דברים אני הנשאל שואל לו לשלום ועל התוכחות הכתובות לא כדי אני להוכיח אמנם אין מסרבין לגדולי' והנני משיב להם לפי עטי. מעידני עלי שמים וארץ שקבלתי מרבינו יצחק הלוי בשחיטת חולין בכל מקום ששנינו בה איסור בשר בחלב בנותן טעם היה רגיל לומר לי לא גמרינן מהא מסכת' ולא עבדינ' כוותיה דהא סתמא מתניתין היא בע"ז [ע"ד ע"א] דבשר בחלב במשהו דתנן אילו איסורין ואוסרין בכל שהוא כו' ומתורה הורה לי בשר בחלב במשהוא ואני לא נתתי לבי אז לחקור בדברים והלא רבינו לא היה שונה מסכ' ע"ז וכשבאתי לכאן ועסקתי במס' ע"ז והבנתי מתוכה שאי איפשר להורות ממנה בשר בחלב במשהו מפני כמה טעמים חדא דלישנ' דמתני' לא דייק' הכי דקתני ואילו אסורי' ואוסרי' בכל שהוא אלמא באיסורי' עסקינ' הבאין לחזור ולאסור את אחרים כגון חתיכת בשר בחלב שנתערבה בחתיכות כשרות לאחר שנתבשל בחלב ונאסרה דומי' דהנהו דקתני בהדה פטר חמור ועגלה ערופה שהן אסורי' ואוסרי' ואין שם היתר ועוד מדתרצינן בגמ' תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה ושמעינן מינה דבר שבמנין סביר' ליה דבטיל ומדלא תנא חתיכות נבלה שמעינן מינה עד דאיכא תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה ואי בטיפה שנפלה על החתיכה אמאי לא תבטיל האי טיפה מי הויא דבר שדרכו לימנות ע"כ לא מפרש אלא בחתיכה בחתיכות. וכשחזרתי לגרמייזא דנתי לפני רבינו בכך ונומתי [לו כל הדברים ש]דקדק אדוני בדברי ראובן אמתים הם ולא טעה אלא בדבר אחד שהראה [המשניות דטיפת חלב ודע"ז בהשוכר בסוף] הפרק והן המשניות עצמן דקדקו בלשונם שאינן סותרין זו את זו [ומכוונת יפה אלא הוא] מהפך הדבר לומר בחלב שנאסר כבר ונתערב בחלב התר ובחלב לא משמע האיך יכול לימנות חלב ולא משכחת לה אלא בחתיכה בחתיכות ומה שאדוני מקשה האיך סוף איסור חמור מתחילתו יבין לאשורו ואין לו תימה. קודם שיתן טעם זה עם זה אין כאן איסור דדרך בישול אסרה תורה... ואסור אפי' יש בו אלף אם יש בו חשיבות כגון דרכו למנות ואיסורי הנאה שאילו שני טעמי' אין מניחין אות' ליבטל ומה שאמר אחי עורות לבובין ויין נסך ושאר הנמנין שם תחילת איסורן במשהו. לא נתן לבו לדברים כולן קודם תערובתן אסורי' הן ובתערובתן הן אוסרין את שנתערבו בהן אף בשר בחלב נמי בנאסר קודם תערובתו כאילו עסקינן ובתערובת' חוזר ואוסרן לחתיכות שנתערב בהן. וראובן הכותב מכתב השאילה ידעתי מי הוא והכרתי כתב ידו וירא להזכיר שמו כי חושדני לאויב לו ואני לא כן אנכי עמדי. וגם ברכתו לא תעוכב אצלי חנם ברכת טוב תבואתו. ואני ראיתי בכתב שאלתו ואילו אסורין ואיסורן בכל שהוא לא כך היא שנויה אלא אילו אסורין ואוסרין בכל שהוא ואין אדם יכול לומר דאיסורן בכל שהן גרסינן ואתערובת קאי והכי קאמר שנאסרו מחמת איסור משהו לא זו הדרך דתערובת מי מיקרו פטר חמור מי מיקרו יין נסך ושיער נזיר הלא אינו אלא התר מחמת ספק נאסרים והאיך אתה קורא אותן פטר חמור ושער נזיר ומקובל אני ואוסרי' בכל שהן.
